כסף, הצלחה ומוות בחייו של קורט קוביין

אדם נולד עם כישרון אדיר ועושה אמנות, אבל למה הטירוף? למה ההערצה? cc; flickr | Grande kurt !!! by fankyclaudio

מאת יובל גלעד

מה הקשר בין ההצלחה של קוביין לבין התאבדותו? איך קפיטליזם הביא לאובדן אחד הכשרונות המעולים של הרוק האמריקאי? יובל גלעד לוקח אותנו למסע אל תוך מאחורי הקלעים של עולם הרוק האמריקאי.

בקוראי בפעם החמישית לערך את הביוגרפיה המקיפה של צ'רלס קרוס על קורט קוביין, שמתי לב עד כמה הכסף וההצלחה שנפלו בחלקו תרמו להריסתו והתאבדותו. זאת היתה רק עוד סיבה אחת עבור גאון מוזיקלי שלא התאים לעולם הקרנפי, הכוחני וחסר הדימיון שלנו, שכן התמכרותו להרואין, נטייתו האובדנית, הפרידה הצפויה מקורטני לאב וביתו (שכן הזמרת סירבה להמשיך לחיות עימו אם ימשיך להזריק) כאבי התופת בבטנו, כולם הצטרפו למרקחת אחת בלתי אפשרית.

אבל היה עניין ההצלחה. אדם אחד מקים להקה כדי לעשות אמנות ולבטא את עצמו, והאמנות נידחקת הצידה כשמגיעות תופעות ההערצה והחמדנות של אנשים בתעשיית המוזיקה. הביוגרפיה מתארת יפה כיצד הציפיות הקטנות ממכירות NEVERMIND, תקליט ההצלחה הגדולה, היו כה קטנות, שחמישים אלף העותקים שהודפסו אזלו ולמשך כמה שבועות פשוט לא היה ניתן לרכשו. אחר כך הגיע SMELLS LIKE TEEN SPIRIT ש-MTV לא רצו לשדר בתחילה, ומאות אלפים החלו להימכר, ואחר כך מיליונים.

ומה עשה הגאון מול כל זה? היה נבוך, שנא עצמו, לא הבין מה הקשר בין האמנות שעשה לבין הטירוף המתחולל סביבו. והכסף? הכסף זרם למפיקים של הופעות הלהקה, לחברת התקליטים, ולעוד מתווכים מסוגים וממינים שונים. הוא עצמו היה הומלס, ישן במלונות אצל חברים או במכונית הישנה שלו. הצלחה היא טירוף, וגופו השביר לא עמד בה. אדם נולד עם כישרון אדיר ועושה אמנות, אבל למה הטירוף? למה ההערצה? הוא מנסח עבורנו רגשות ומחשבות ומנסח רוח תקופה, אבל הוא אינו שונה מהנגר שעובד בנגרייה, או נהג המונית שנוסע שעות ארוכות. הוא בסך הכול עובד במה שמתאים לו (וקוביין לא היה זר לעוני וחיי פרולטריון, הוא גדל בעיר מוכת דיכאון ועוני, נזרק מבית אימו לבית אביו וחזרה, עד שמצא עצמו גר מתחת לגשר בסיאטל). פאנק, שעל שורשיו גדל קוביין, מתיך את הזעם הפאנקיסטי עם מלודיות ביטלסיות ומלודיות קאנטרי, צמח מתוך עוני.

ולפתע, הצלחה מטורפת. אותה הצלחה שכולנו חולמים עליה, והאמנים במיוחד, לא? אהבה גדולה שנופלת עלינו משום מקום בכמויות, פיצוי על ילדות עשוקה או מה שלא יהיה, ובעקבותיה גם כסף, גם אם חלק קטן מהכסף האמיתי שהכניס המוצר שנקרא נירוונה.

הדרמה מתחילה

עם הכסף קנו קוביין וקורטני לאב בית יפה בסיאטל. אבל לאב לא היתה האדם הכי מאוזן בעולם, גם אם רצתה לחיות יותר מקוביין. וכך- הם קנו בית גדול יותר ונכנסו לחובות, פשוט כך. חובות של מיליונים, משכנתא אדירה. קוביין, שכבר היה מחוק מהרואין, מבועת מההצלחה ומדרישותיה (אינסוף ראיונות מלוקקים לעיתונאים צמאי סנסציה) ומודע לעובדה שבכל רגע עלולים לקחת ממנו את בתו פרנסיס עקב מצבו, לא יכל לתפקד יותר. ולתפקד פירושו להופיע, כי משם נכנס הכסף הגדול. ולהופיע פירושו נסיעות אינסופיות, עם קושי להשיג חומר, מיחזור עצמי (כי כבר לא יצר שירים חדשים ולא נהנה לשיר את הישנים) עשרות אלפים מריעים וכל זאת למה? כסף. חובות – קורטני היתה זאת שרצתה את הבית הגדול, בעוד קוביין התחבא בחדרון קטן בוילה, לא רצה את כל זה. (ואל תמהרו לשנוא את קורטני, היוקו אונו של הניינטיז, היא אהבה את קוביין אהבת נפש).

ובכן, חברת ההפקה לחצה עליו להופיע, קורטני והחובות לחצו עליו להופיע, חברי נירוונה רצו להופיע גם הם, אבל הוא רצה למות, או לפחות רצה שקט. עשו לו "התערבות" ושלחו אותו למוסד גמילה, הוא ברח, תקע לעצמו כדור בראש, נמצא על ידי חשמלאי שיפוצים, והשאר היסטוריה. את הימים האחרונים לחייו בילה בשוטטות חסרת מעש בסיאטל (קורטני היתה ב"עבודה" – קידום להקתה היא, ובניסיונות גמילה משל עצמה). וכך, גיבור אמריקני, גיבור עולמי, אליל הצלחה, שוטט לו בודד ומסומם, בתרבות הצלחה, כסף ואדישות לאדם, הרוס על ידי שדיו הוא אבל גם על ידי אדישות אמריקנית שלפיה כל אדם זכותו לחיות את חייו או למות לפי בחירתו, והעיקר שירוויח כסף כל עוד הוא חי.

שלושה "חברים" אף התגוררו בביתו הלא מחומם בימיו האחרונים, הוא הסתובב שם כצל, כרוח רפאים, בעוד קורטני מנסה נואשות להשיגו. הכסף והמרדף אחריו הורג כל אנושיות, כנ"ל המרדף אחרי הצלחה. כאן בישראל הקטנה העתקנו את זה מאמריקה, וזה צובר תאוצה מדי יום. חוסר אנושיות בחסות טייקונים, גנבי כספים במליארדים עם רישיון, רדיפת דימויים ריקים במקום דאגה לבני אדם ורגשותיהם. כשאתם, בעיקר הצעירים שבכם, קמים בבוקר עם תודעת רדיפת ההצלחה והכסף, עצרו לרגע, חישבו בשביל מה כל זה, ונסו להיות בני אדם, לפני הכול.

קראו מאמר נוסף של יובל גלעד על קורט קוביין ומותו בטרם עת: "מחשבות על גאון אמריקאי"